הפרעות אכילה במאה ה- 21– הערכה וטיפול/ דר' דפנה אדר

סוגים שונים של הפרעות אכילה.
Anorexia Nervosa
Bulimia Nervosa
השכיחות של הפרעות אכילה
גורמים ביולוגיים:
גורמים גנטיים
גורמים ביוכימיים
לחץ כרוני כגורם לעלייה במשקל
גיל ובשלות מוחית כמשפיעים על הפרעות אכילה
התמכרות להפרעות אכילה
גורמים פסיכולוגיים
מאפיינים אישיותיים
גורמים משפחתיים
גורמים חברתיים
גורמים תרבותיים – תקשורתיים
הטריגרים (triggers) להתפתחותן של הפרעות אכילה
גורמי הסיכון להתפתחותן של הפרעות אכילה: (2004)
ההשפעות של הפרעות האכילה
הטיפול בהפרעות אכילה


(1) סוגים שונים של הפרעות אכילה:

מבחינה פסיכודינאמית הפרעות האכילה מתוארות כביטוי חיצוני - פיסיולוגי לכאב או לבלבול רגשי - פנימי.

קיימים מספר סוגים של הפרעות אכילה הנבדלים ביניהם עפ"י הסימפטומים השונים, האתיולוגיה, הנסיבות והגורמים והטיפול.

 

Anorexia Nervosa

(1)              הפרעת אכילה המאופיינת ע"י משקל גוף נמוך - פחות מ- 85% מהמשקל הרצוי ביחס לגובה ולגיל.

(2)              הפרעה בתפיסת הגוף – פחד מתמיד מפני עלייה במשקל ותחושת השמנה בלתי - מציאותית למרות משקל גוף נמוך באופן אבנורמלי.

(3)              התנהגות שגרתית המונעת עלייה במשקל ומעודדת המשך ירידה במשקל - פעילות גופנית מופרזת, אכילה מועטת.

(4)              הפסקה במחזור הוסת במשך שלושה מחזורים ברציפות.

(קריטריון זה 'ננטש' ע"י המטפלים בכנס על הפרעות אכילה שנערך בטורונטו בקנדה במאי 2007 - לאור העובדה שהולכים ומתרבים מספר המקרים של אנורקסיה בגיל כ"כ צעיר - עד שלנערה מעולם לא היה מחזור וסת לפני הופעתה של הפרעת האכילה).

 

Bulimia Nervosa

(1)              התקפים חוזרים של אכילה מופרזת בפרקי זמן קצרים (בולמוס של אכילה).

(2)              נסיון ל"פיצוי" על הצריכה הקלורית המופרזת ע"י הקאה יזומה, שימוש בחומרים משלשלים, דיאטה חמורה או צום.

(3)              פעילות גופנית מופרזת ודאגה מופרזת ביחס למשקל הגוף.

נצפים שינויים במשקל הגוף אולם אין רזון משמעותי או השמנה משמעותית.

 

גם ב- A.N קיימים שני סוגים עיקריים –

Restricting type – הירידה במשקל מושגת באמצעות דיאטה דלת קלוריות, צום או פעילות    גופנית נמרצת.

Binge eating / purging type – התקפים של אכילה מופרזת והקאה חוזרת בנוסף לשימוש במשלשלים ובחוקנים. לעתים אין אכילה מופרזת אלא רק 'סילוק' של המזון לאחר מנות קטנות. הפעילות הזאת בד"כ במתכונת שבועית לפחות.

Compulsive overeating – Binge eating disorder:

(1)                        אכילת - יתר קומפולסיבית באופן חוזר ונשנה, בלי להקיא או לשלשל אח"כ. הכוונה לאכילה מהירה של כמויות מזון גדולות עד כדי התמלאות ובחילה.

 

Disordered eating – Orthorexia:

עיסוק אובסיסי בענין אכילת "המזון הנכון, המזון הבריא" עד כדי קושי בתזונה ופגומה באיכות חיים (הימנעות מבילוי חברתי במסעדות או מכל אכילה בצוותא). קיים חיפוש אובססיבי אחרי התפריט הבריא, אחרי הדיאטה המאוזנת האולטימטיבית – אין יותר הנאה ממזון.

 

Night Eating Syndrome (NES):

(1)                        אכילה בלילה, זמן קצר לפני השינה או באמצע הלילה (עפ"י השעון הביולוגי של המתבגר). בד"כ 'מדלגים' על ארוחת בוקר וחוזרים לאכול רק בצהריים.

(2)                        האכילה הלילית בד"כ כוללת מזונות עתירי קלוריות בעלי ערך תזונתי ירוד.

(3)                        אכילה לילית כרונית גורמת לדכאון, לקשיים בהירדמות ולהפרעות בשינה בנוסף לגילויי דאגה ו/או חרדה.

10% מהשמנים אוכלים בלילה (בסתר, באין מפריע...).

 

(Muscle dysmorphia) Bigorexia:

הפרעה זאת נקראת לפעמים – reverse anorexia ונצפית בעיקר במתבגרים ובגברים צעירים המטפחים את מבנה גופם בחדרי כושר ובהרמת משקולות. במקרה זה הם מרגישים כי גופם קטן מדי, מטפחים דיאטה עתירת חלבונים ומבלים זמן רב בעיסוק אובססיבי בפיתוח שרירים.

האבחנה עדיין נדירה מאוד כי כיום מקובל מאוד מבחינה חברתית – תרבותית לפתח שרירים בגברים.

 

השכיחות של הפרעות אכילה:

בהתחשב בספקטרום הנרחב של הפרעות האכילה - קשה מאוד לאמוד את שכיחותן המדויקת, מה גם שהפרעות אכילה רבות קשות לאבחון ומוסתרות ע"י הסובלים ממנה.

       (1)  קיימת מגמת עלייה בשכיחות של A.N מאמצע המאה ה-20, כיום השכיחות המשוערת היא כ-5 מכל 1000 בני נוער.

(2) 10% מהפרעות האכילה קיימים בבנים.

(3) קיימת קבוצת בני נוער נרחבת בעלת סימפטומים חלקיים של הפרעת אכילה (partial symptoms) והרושם כי גם ב-A.N עצמה קיים ספקטרום של סימפטומים השונים בחומרתם.

הפרעות אכילה מוכרות כיום בכל הגילאים, בין פחות מ-8 ועד יותר מ-80. ההפרעות קיימות באופן רציף, באופן מחזורי, חוזרות ונשנות בשלבי חיים שונים (גיל ההתבגרות / הריונות / גיל המעבר / זקנה...).

 

הגורמים להפרעות אכילה:

קיימות תיאוריות רבות בענין הגורמים להפרעות אכילה.

בכל מקרה של הפרעות אכילה קיימים מספר גומרים (בנפרד או בשילוב ביניהם) העשויים לעורר הרעבה, האבסה או הקאה.

 

1.  גורמים ביולוגיים:

(1) גורמים גנטיים –

עפ"י מחקרים עדכניים משנת 2006 גורמים גנטיים אחראים ל- 56% ממקרי ה- A.N. הטמפרמנט של המתבגר גם הוא נקבע באופן גנטי. סוגים שונים של טמפרמנט ותכונות אישיות תורמים למועדות רבה יותר להפרעות אכילה – לדוגמא:

אישיות אובססיבית - קומפולסיבית או רגישה - נמנעת (sensitive - avoidant) מועדת להתפחותה של הפרעת אכילה. (צורך אובססיבי ברזון וספירת קלוריות ועיסוק ספורטיבי מוגברים באופן אובססיבי - קומפולסיבי בנוסף לרגישות מופרזת לסביבה ולהערותיה עד כדי רצון ברזון על מנת להשתייך אליה).

גורמים גנטיים הופכים אנשים לחרדתיים, פרפקציוניסטים, אובססיביים או קומפולסיביים ובד"כ אלה האנשים המפגינים קשיי אכילה מגוונים. לאנשים עם אם או אחות עם A.N קיים סיכוי פי 12 לפתח A.N בעצמם ופי 4 סיכויים לפתח בולימיה.

במרץ 2003 נמסר על מחקרים המעידים על קשר גנטי משמעותי הכרוך בהתפתחותה של השמנה או אכילה מופרזת (binge eating). עם זאת, עדיין קיימת המחשבה כי גם לפוטנציאל גנטי נדרש "טריגר" סביבתי שיאפשר התפתחותה של A.N.


(2)
גורמים ביוכימיים –

קיימת השערה שב- A.N קיימת פעילות מוגברת ברצפטורים לדופאמין במוח, הרצפטורים האלה גם אחראים לוויסות תחושות של הנאה. מכאן ההסבר לצורך הכפייתי בירידה במשקל מבלי ההנאה או תחושת הסיפוק מעצם ההרזייה (2005). ברגע שהאדם מתחיל לרעוב, לבלוס או להקיא, ככל שההתנהגות הזו נמשכת תקופה ארוכה יותר - כך משתנה המאזן הכימי במוח והפרעת האכילה "מתקבעת".

באופן ראשוני, גם אכילת - יתר וגם תת - תזונה יכולים לעורר כימיקלים במוח ולייצר תחושת של אאופוריה וסיפוק – ובכך 'לגרש' באופן זמני תחושות של חרדה ודכאון. גם מבחינה מחקרית מוכח כי אנשים בעלי הפרעות אכילה ניזונים מאוכל כאמצעי לשיכוך תחושות של לחץ נפשי או מצוקה רגשית.


(3)
לחץ כרוני כגורם לעלייה במשקל –

מחקרים עדכניים מציינים קשר ביולוגי בין הלחצים שבחיינו (stress) לבין הדחף לאכילה. 'מזונות מנחמים' (comfort foods) בעלי תכולה גבוהה של סוכר, שומן וקלוריות - כנראה מרגיעים את תגובת הגוף ללחצים כרוניים.

בנוסף לכך נמצא כי הורמונים המופרשים בזמן לחץ מעודדים הווצרותם של תאי שומן. בשנת 2003 נמצאו מחקרים המעידים כי במדינות 'מערביות' שבהן החיים נוטים להיות מהירים, תחרותיים, תובעניים ולחוצים מעודדים אכילה מוגזמת, עודף משקל והשמנה.


(4)
גיל ובשלות מוחית כמשפיעים על הפרעות אכילה –

כשהפרעת האכילה מתחילה בילדות או בראשית ראשית גיל ההתבגרות, היא קשה במיוחד לטיפול. בדיקות MRI (magnetic resonance) מראות כי המוח ממשיך להתפתח עד לראשית שנות ה-20 לחיים.

חלקי המוח המוכרים כאחראים לתכנון מקדים, לחיזוי תוצאות ולוויסות דחפים רגשיים עדיין אינם בשיא פעילותם בילדות או בגיל ההתבגרות, (2004). מכאן ההסברים להתנהגות אימפולסיבית בגיל ההתבגרות, תוך קושי בדחיית סיפוק, לעתים עד כדי פגיעה עצמית - נהיגה פרעוה, שתיית אלכוהל, דיאטה קיצונית או אכילה לא מבוקרת.

גם לאחר שהאדם עובר את גיל ה-20 בחייו, מצבים של הרעבה ממושכת, דיאטה כרונית, אכילה מופרזת והקאה חוזרת ונשנית עשויים לפגוע בתהליכים נוירו כימיים במוח ובכך לפגוע באותם מרכזי חשיבה במוח האחראים להחלטת החלטות שקולות ותוכניות בריאות.

 

(5) התמכרות להפרעות אכילה –

קיימים גורמים אישיותיים המשותפים להפרעות אכילה ולשימוש בסמים - קושי בויסות לחצים, צורך בסיפוק מיידי, קושי בריסון האימפולסיביות ודימוי עצמי ירוד. כמוכן בשני המקרים קיימת הכחשה לאורך זמן.

הפרעות האכילה מוכרות כקשורות בדכאון ובהפרעה אובססיבית - קומפולסיבית. בנבדקים דכאוניים, אובססיביים - קומפולסיביים ובולימיים נמצאו רמות סרוטונין נמוכות בדם. הנוירוטרנסמוטורים - סרוטונין, דופאמין ונוראפיופרין - משוחררים מהרצפטורים בזמן האכילה ובכך מתפוגג הדכאון לזמן קצר (עלייה זמנית ברמת הסרוטונין בדם לאחר כל ארוחה...).

 

2. גורמים פסיכולוגיים:

(1) מאפיינים אישיותיים –

לאנשים עם הפרעות אכילה נטיות פרפקציוניסטיות וציפיות בלתי מציאותיות מעצמם ומאחרים. למרות הישגיהם האישיים, הם חשים עצמם לא יעילים, פגומים. בד"כ הם רואים את העולם בגוונים קיצוניים של שחור ולבן - הכל טוב או רע, הכל הצלחה או כשלון, הכל שמן או רזה.

אם שמן הוא רע ורזה הוא טוב, אז כדאי להיות עוד יותר רזה והכי רזה זה הכי טוב - גם אם הכי רזה מגיע לטיפול נמרץ, נזקק להחייאה באשפוז או מת מתת - תזונה.


(2).
דפוסי חשיבה פסיכודינאמיים –

א) יש המשתמשים בהפרעות אכילה על מנת להימנע ממיניות (קיים גם "רווח משני" מהפסקת  מחזור הוסת המחזיר את הנערות לתקופה קדם גיל ההתבגרות שלהן).

ב) יש המשתמשים בהפרעות אכילה כאמצעי לשליטה בעצמם או במהלך חייהם. הם רוצים לשלוט כי למרות היותם חזקים ומצליחים במאבקי הכוחות שלהם (בדיאטה) - הם עדיין חשים עצמם חלשים, מובסים, קורבניים ועוינים.

ג) באנשים עם הפרעות אכילה לעתים חסרה תחושת הזדהות. הם מנסים להדיר את עצמם באמצעות מראה חיצוני מוערך מבחינה חברתית (באמצעות הרזון...).

ד) לעתים לאנשים עם הפרעות אכילה יש כעס לגיטימי מופנם. מכיוון שהם חוששים מפני בקורת ומחפשים הערכה ואהדה, הם אינם מבטאים את זעמם באופן ישיר כלפי חוץ אלא מפנים אותו כלפי עצמם בנסיון להרעבה או להבסה עצמית.

ה) הרזייה מהווה הישג משמעותי המעורר גאווה במרזה. באנשים עם הפרעות אכילה אין

 

ו) קיימת חשיבה מאגית הטמונה בשאיפה לשלמות - קיימת תקווה בלתי - מציאותית לתהליך של מהפך קסום - ירידה במשקל שתוביל לחיים של אושר, בטחון - עצמי וסיפוק.

 

3.  גורמים משפחתיים:

(1) במשפחות שיש בהן הפרעות אכילה קיימת תחושת מחנק, הגנתיות - יתר ומעורבות רגשית מוגזמת. במשפחות שבהן מטופחת ההערכה להופעה החיצונית, לעתים הערה לא במקום עשויה לתרום להתפתחותה של הפרעת אכילה.

(2) במשפחה של אדם עם הפרעות אכילה יש נטייה לנוקשות וחוסר יעילות בפתרון קונפליקטים. לעתים האימהות קרירות מבחינה רגשית (emotionally cool) בזמן שהאבות נעדרים מבחינה פיסית או רגשית, בו - זמנית יש ציפיות גבוהות להישגיות ולהצלחה. הילדים במשפחות כאלה לומדים לא לשתף את האחרים בספקות, בדאגות ובפחדים ומנסים לפתור בעיותיהם ע"י מניפולציה של מזון ומשקל בנסיון להיראות מצליחים כלפי חוץ גם אם הם חשים עצמם כושלים מבפנים.

(3) קיימת עדות לכך שחשיפה ל- stress (הזנחה, אובדן הורה, התעללות) בילדות מגביר הסיכון להתפתחותן של בעיות רגשיות והתנהגותיות - חרדה, דכאון, אובדנות, שימוש בסמים וגם הפרעות אכילה.

(4) בשנת 1999 נמצא כי לאימהות עם אנורקסיה, בולימיה והקאות נטייה לא נורמטיבית להתמודד עם האכלת ילדיהן - לוחות זמנים שונים, שימוש במזון כאמצעי להענשה או כפרס וניחומים, כמוכן הן דאגניות ביחס למשקל של ילדיהם.

(5) במחקר משנת 2003 נמצא כי הורים המסרבים בתוקף למזון מהיר (junk food)

 

4.  גורמים חברתיים:

(1) לחצים של בני - נוער / חברים –

עידוד לרזון ע"י בני - זוג, חברות בנות אותו הגיל הפותחות בדיאטה קבוצית - תחרותית, להקות מחול / קבוצות אתלטיקה ועיסוקי ספורט אחרים, 'ליקות' חברתיות בביה"ס - כולם עשויים לעודד הפרעת אכילה.

(2) רצון להשתייך לקבוצה –

לאשנים עם הפרעות אכילה נטייה לקשיים ביחסים בין - אישיים, לבדידות והמנעות חברתית. לעתים הקשרים שלהם עם בני גילם קונפליקטואליים. במקרה זה יעשו הכל על מנת לחוש עצמם שייכים לקבוצה ולהזדהות עם בני גילם - כך הרזייה ראשונית עשוייה להתפתח להפרעת אכילה.

 

5.  גורמים תרבותיים - תקשורתיים:

(1) במחקר משנת 2003 נמצא כי במדינות מערביות  המאופיינות ע"י שאיפה תחרותית להצלחה, בפני נשים עומדות דרישות לא - מציאותיות לרזון. לעתים נוצר קשר מעוות והדוק בין הערכה עצמית לבין משקל.

(2) אמצעי הפרסום במאה ה-20 גרמו לאי - שקט חברתי יותר מכל גורם יחיד אחר. מדינות המערב מוצפות ע"י דמויות ומלל. ילד ממוצע בארה"ב רואה יותר מ-30,000 פרסומת בטלויזיה מדי כשנה (2005). בפרסומות באופן גורף, אנשים מאושרים ומצליחים הם צעירים ורזים.

(3) מבין העובדים ברשתות הטלויזיה בארה"ב (קריינים, מגשיי חדשות, מנחי תוכניות...) 32% מהנשים הן בתת – משקל. רק 3% מהנשים העובדות בטלויזיה הן שמנות (לעומת 25% מאוכלוסית הנשים בארה"ב - שמנות).

(4) במאי 1999 פורסם מחקר מענין בענין ההשפעה של התקשורת על הערכה - עצמית נשית ומודעות לגוף. בשנת 1995, לפני הגעת הטלויזיה לאיי פיג'י, הגוף הנשי האידיאלי תואר כעגלגל, רך ושמנמן. לאחר כ-38 חודשים של צפייה בתוכניות טלויזיה מערביות – כגון: Melrose Place, Beverly Hills - נערות מתבגרות באיי פיג'י הראו סימנים של הפרעות אכילה.

(5) במחקר אחר (משנת 2007), נמצא כי מבין הצעירות הצופות בטלויזיה יותר משלושה ערבים בשבוע, 20% מהן חשות עצמן "שמנות מדי".

 

6.  הטריגרים (triggers) להתפתחותן של הפרעות אכילה:

(1) באנשים עם מועדות להפרעת אכילה, לעתים הטריגר הוא מאורע בנלי - שולי – כגון הצקה בענין משקל עודף, הערה בקורתית בענין השמקל.

 הטריגר השכיח ביותר – סביבה שבה עורכים דיאטות.

(2)  לטריגרים יש משמעות בתקופות מעבר, הלם או אובדן, כשנדרשת התמודדות עם ציפיות:

– גיל ההתבגרות                                               – בעיות משפחתיות

– התחלת בי"ס חדש (חט"ב)                          – פרידה מחבר

– התחלת עבודה חדשה                                – הערות בקורתיות מאדם משמעותי

– מוות                                                       – סיום ביה"ס ויציאה ל'עולם הגדול'

– גירושין / נישואין

(3)  בילדות המתפתחות טרם זמנן - הופעת סימני מין משניים, התפתחות של שדיים ומותניים - לעתים 'מתורגמים' השינויים הגופניים כסוג של "השמנה", כשהן עדיין מתקשות להתמודד עם השינויים – מכאן נטייה להתפתחותה של הפרעת אכילה.

(4)  לעתים הפרעה בריאותית (כמו סוכרת נעורים) המחייבת התיחסות קפדנית למזון – מעוררת נטייה להפרעת אכילה.

 

7.  גורמי הסיכון להתפתחותן של הפרעות אכילה: (2004)

דאגות בענין עודף משקל לפני גיל 14

רמת stress גבוהה

הפרעות התנהגות לפני גיל 14

היסטוריה של דיאטות

אם / אחאים בדיאטה

חברים מאותה קבוצת גיל - בדיאטה

הערכה עצמית שלילית

פרפקציוניזם

העדר חדרים זכרים

שליטה הורית במשפחה

קנאת אחים / תחרות עם אחד האחאים בענין הופעה חיצונית

ביישנות / חרדה

ארועי חיים מלחיצים במהלך השנה שקדמה להפרעה

הערות בקורתיות בענין משקל בחיק המשפחה

הצקות של חברים בענין משקל והופעה חיצונית

'נורות אדומות' לזיהוי הפרעת אכילה:

משקל גוף נמוך מהרצוי או תנודות בשמקל

הקאות חוזרות / שימוש במשלשלים

עיסוק מופרז במשקל

עיסוק מופרז בפעילות גופנית

המנעות חברתית והפסקה בפעילויות הקשורות באכילה

הפסקה במחזור הוסת

 

8.  ההשפעות של הפרעות האכילה:

(1) מבחינה פסיכולוגית               דכאון ובדידות

                                              המנעות חברתית

                                              ירידה בתפקוד חברתי / לימודי

(2) מבחינה פיסיולוגית –

בעיקר מפריע לגדילה ולמטבוליזם (חילוף חומרים) - צמיחצ עצם וצפיפות עצם

שבירת עצמות גבוהה מהרגיל

נשירת שיער

בצקת

חום גוף

דופק נמוך לגילו תפיחות של בלוטות הרוק (מהקאות חוזרות)

פגיע באמייל בשיניים, עששת קשה

עור יבש, טורגור   , lanugo

 

9.  הטיפול בהפרעות אכילה: (A.N)

טיפול רב - מקצועי הכולל – פסיכולוג, עו"ס, דיאטן, פסיכיאטר, מורים מביה"ס, רופא המשפחה.

עקרונות הטיפול –

א)  אבחון מוקדם.

ב)   אשפוז מקדים לייצוב רפואי ולהתחלתה של מגמת עלייה במשקל - שחרור רק במשקל יציב.

ג)    המשך עלייה במשקל ואחזקה מאוחרת יותר - באופן אמבולטורי.

ד)   העצמת סמכות ההורים – ההחזרה למשקל הרגיל היא באחריות ההורים.

ה)  חינוך המטופלת – תכנון ארוחות, אכילה נכונה.

ו)      טיפול פסיכולוגי.

ז)    טיפול תרופתי   ?

 

הגישה הטיפולית:          – מעורבות ההורים בטיפול

                                – טיפול בהורים סביב רגשות האשם שלהם ביחס לילדיהם

   – הגדרת התפקידים בתוך המשפחה

                        עבודת ההורים בשיתוף עם המטפלים (טיפול משפחתי).

שלבי הטיפול:

פאזה ראשונה - החזרת המשקל הצרוי (באחריות ההורים).

פאזה שנייה - העברת השליטה למתבגר (תוך השגחה עליו).

פאזה שלישית - התמקדות בהתפתחותו של המתבגר - תוכנית טיפולית.

                 (דכאון, חרדה, התנהלות אובססיבית, גורמים פסיכו סוציאליים).

 

תוצאות: שיפור או תקיעות, במיעוט המקרים קיימת החמרה.

 

טיפול תרופתי:

1.                 טיפול אנטי - דכאוני איננו יעיל ב- A.N.

2.                 טיפול התנהגותי (CBT – Cognitive Behaviour Therapy) – מדובר בפסיכותראפיה המעודדת מטופלים לפתח דפוסי חשיבה להתמודדות עם התנהגות לא בריאה / מזיקה.

– טיפול התנהגותי מסייע למתבגרים ומונע נסיגה.

3.                 פרוזאק (SSRI) יעיל ב

4.                 מקרי בולימיה קצרת - טווח.

 

לרוש העמוד
 
דף הבית 
אודות  
תהליך האבחון של הפרעת קשב 
מבחנים ממוחשבים  
שאלונים להורדה  
שאלונים לאבחון עצמי 
מאמרים 
עדכונים 
קטעי וידאו 
...אימרות כנף של 
...ולעתים העיניים דומעות 
לילדים ונוער 
פורום 
דרכי הגעה  
קישורים מומלצים 
צרו קשר  
 
כל הזכויות שמורות למכון אדר © 2008